רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר. מַעֲשֵׂה יָדַיִם בֵּינֵיהֶן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַעֲשֵׂה יָדַיִים רְאוּיִין לִקָּדֵשׁ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר. אֵין מַעֲשֵׂה יָדַיִם רְאוּיִם לִקָּדֵשׁ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. מָה שֶׁאִירַשׁ מֵאַבָּא (הַיּוֹם) מָכוּר לָךְ. מַה שֶׁאַעֲלֶה בִמְצוּדָתִי הַיּוֹם מָכוּר לָךְ. דְּבָרָיו קַייָמִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּלוֹוֶה לְתַכְרִיכֵי אָבִיו. וְהוּא שֶׁיְּהֵא חוֹלֶה אָבִיו אוֹ מְסוּכָּן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 35b וְהוּא שֶׁיְּהֵא מְצוּדָה פְרוּסָה בְפָנָיו. וָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף לְקוֹדֶשׁ לֹא קָֽדְשׁוּ. לָמָּה. מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְלָר. אוֹמְרִים. שַׁנְייָא הִיא הֶקְדֵּשׁ מְצוּדָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. נְהִיר דַּהֲוִיתוֹן אָֽמְרִין אַתְּ וְרִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָאן תַּנֵּי. הֶקְדֵּשׁ מְצוּדָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאיר וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְלָר. הָיוּ רַעְיוֹן רַעְיוֹן אִית לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעשה ידים ביניהון. כלומר השתא מסיק רבי שמואל למילתא דבהא פליגי אם הקדש חל משעה הראשונה על מעשה ידיה דהא ליתנהו בעולם ואינו דומה לשאר נכסיה ור''מ סבר ראוין הן לקדש משעה ראשונה לכשיבאו בעולם דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ור''י הסנדלר ס''ל אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:
הוי. ש''מ דיעון דיעון חלוקי דיעות הן ואמוראי נינהו אליבא דר''ל מר מוקי אליבא דר''ל פלוגתייהו דר''מ ור''י הסנדלר במותר מחיים ומר מוקי אליביה פלוגתייהו במקדיש דבר שלא בא לעולם. ודכוותה בריש יבמות:
נהיר. זכור אני שהיית אומר אתה ורבי ירמיה בשם ר''ל דמאן תנא דעשו בהקדש כמצודה שאינה מצויה והייתם אומרים הטעם משום דמחלוקת ר''מ ור''י הסנדלר הוא והלכה כר''י (בן) הסנדלר אלמא דר''ל מוקי לפלוגתייהו דר''מ ור''י הסנדלר דפליגי אם אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם והא לעיל לא מוקי ר''ל פלוגתייהו בהכי אלא במותר ומחיים הוא דפליגי כדפרישית:
מפני המחלוקת ר''מ ור''י הסנדלר אומר. מפני שהוא מחלוקת דר''מ ור''י הסנדלר דאמר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם כדמפרש טעמא שנייא היא הקדש מצודה שאינה מצויה כלומר אע''ג דבמכירה מכור הוא התם משום כדי חייו הוא דתיקנו חכמים אבל בהקדש עשו כמצודה שאינה מצויה ואפילו הוא פרושה עכשיו מיהת אינה מצויה בידו ודבר שלא בא לעולם הוא:
למה. בהקדש לא:
והוא שתהא מצודה. הא דאמרן מה שאעלה במצודתי היום דבריו קיימין דוקא שהמצודה פרושה בפניו לצוד בה וכמאן דבא לידו הוי:
לא אמר כלום. דאינו ברשותו אבל אם אמר היום דבריו קיימין וכדמוקי לה רבי יוחנן בלוה לצורך תכריכי אביו כגון שהיה אביו גוסס ותיקנו חכמים שיהיו דבריו קיימין משום כבוד אביו שלא לשהותו בבזיון וכן מפרש לה התם:
מצודתי. של חיות ועופות ודגים:
מה שאירש מאבא. תוספתא דב''מ ורישא הכי איתא התם מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום מה שאירש מאבא היום מכור לך דבריו קיימין וכו' וכן הובאה בבבלי שנים אוחזין דף ט''ז:
אף לקודש לא קדשו. כלומר אף בזה שאמר היום ואפ''ה לקדש אם אמר מה שתעלה במצודתי היום קדש לא קדשו:
הלכה: אֵילּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ כול'. תַּנֵּי. שִׁבְעָא גוּפֵי מְלָאכוֹת מָנוּ וְהַשְּׁאָר לֹא צָֽרְכוּ חֲכָמִים לִמְנוֹתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' שבעה גופי מלאכות מנו. במתניתין שהם עיקר צרכי הבית והשאר דברים קטנים כגון מוזגת לו הכוס ונותנת תבן לפני בהמתו וכיוצא בהן כדאיתא בבבלי לא הצריכו חכמים למנותן:
משנה: אֵילּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ טוֹחֶנֶת וְאוֹפָה וּמְכַבֶּסֶת מְבַשֶּׁלֶת וּמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ וּמַצַּעַת הַמִּיטָּה וְעוֹשָׂה בַצֶּמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת. שְׁתַּיִם אֵינָהּ מֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ. שָׁלֹשׁ אֵינָהּ מַצַּעַת אֶת הַמִּיטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַצֶּמֶר. אַרְבָּעָה יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֵּידְרָא. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֲפִילוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר שֶׁהַבַּטָּלָה מֵבִיאָה לִידֵי זִימָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' טוחנת. ברחים של יד שהם קטנים ואם רחים גדולים הם מכינה כל צרכי הטחינה כגון נותנתו באפרכס וקולטת הקמח:
ואופה. פת:
ועושה בצמר. אבל בפשתן לא כדמפרש בגמ' מפני שמסריח את הפה ומשרבט השפתים:
הכניסה לו שפחה אחת. או נכסים כדי לקנות בהם שפחה אחת:
לא טוחנת וכו'. הא שארא עבדה משום דאמר לה קמי דידך מאן טרח:
שתים אינה מבשלת וכו'. הא שארא עבדה משום דאמר לה קמי אורחי ופרחי מאן טרח:
שלש אינה מצעת את המטה. הא שארא עבדה משום דאמר לה נפיש בני ביתא נפיש אורחי ופרחי:
יושבת בקתדרא. על כסא מנוחה ואינה הולכת בשליחותו ואף על פי כן מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את מטתו ורוחצת לו פניו ידיו ורגליו שדברים אלו אין משתמשים בהם באשה אלא באשתו בלבד כדקאמר בגמרא:
שיעמום. שגעון. ופלוגתייהו דר''א ורבן שמעון בן גמליאל באשה שאינה בטלה אלא משחקת במיני צחוק דלידי זימה איכא לידי שיעמום ליכא שאין שיעמום אלא ביושב ותוהה ובטל לגמרי והלכה כרבי אליעזר:
רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא. הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי עַבְדּוֹ וְהָיָה צַייָד מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמַּקְדִּישׁ אֶת עַבְדּוֹ הוּא קוֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו חוּלִין. מַעֲשֵׂה יְדֵי עַבְדּוֹ הוּא חוּלִין וּמַעֲשֵׂה יָדָיו הֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹטֵעַ יְדֵי עַבְדּוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ רַבּוֹ נוֹטֵל נִזְקוֹ צַעֲרוֹ בּוֹשְתּוֹ וּפְגָמוֹ וַהֲלָהּ יֵצֵא וְיִתְפַּרְנֵס בַּצְּדָקָה. וְהָא תַנֵּי. הַמַּקְדִּישׁ אֶת עַבְדּוֹ יוֹצִא הוּא לְפַרְנָסָה מֵהוּ וְהַשְּׁאָר הֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. 36a לֹא עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיָּמוּת. [] יוֹתֵר מִן הָעֲבָדִים. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹטֵעַ יְדֵי עַבְדּוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ רַבּוֹ נוֹטֵל נִזְקע צַעֲרוֹ בּוֹשְתּוֹ וּפְגָמוֹ וַהֲלָהּ יֵצֵא וְיִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. מְצוּוִּין יִשְׂרָאֵל לְפַרְנֵס קִיטָּעִין אֲפִילוּ עֲבָדִים. רִבִּי יוֹחָנָן כַּל מַה דַהֲוָה אֲכִיל יְהִיב לְעַבְדֵּיהּ. וַהֲוָה קְרֵי עֲלוֹהִי הֲלֹא בַבֶּטֶן עוֹשָׂנִי עוֹשֶׂהוּ וַיכוּנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קוטעין. שאני עבד קיטע דאין יכול להתפרנס בעצמו ומצווין ישראל לפרנס קיטעין אפילו עבדים יותר מן השלימין:
מן כל מה דהוה אכיל. בעצמו היה נותן גם לעבדו ע''ש מדת רחמנות וקרא עליו מקרא הזה הלא בבטן וגו'. ובהחובל שם גריס להא לקושיא על דלעיל והא רבי יוחנן אכל קופד ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהב לעבדיה והוה קרי וכו'. אלמא דמפרנסין אפי' עבדים שלימין ומשני תמן במדת הדין ברם הכא במדת רחמים. דרבי יוחנן לא היה נוהג כן מן הדין אלא במדת רחמים:
ופריך לא כן אמר רבי יוחנן הקוטע ידי עבדו של חבירו רבו נוטל הכל נזקו וכו' וכן דמי שבתו שמתבטל ממלאכתו והלה העבד יצא ויתפרנס מן הצדקה אלמא אפילו העבדים מתפרנסין מהצדקה וקשיא להא דקאמר דאין בני ישראל מצווין לפרנס העבדים:
יותר מן העבדים. חסר כאן וגרסינן כמו דגריס בפרק החובל בהאי תלמודא ר' הילא בשום רבי יוחנן המקדיש מעשה ידי עצמו כולן קדש וחזר ותנא המקדיש מעשה ידי עבדו יוציא לו מהן פרנסתו והשאר קודש. הכא את אמר השאר הקדש והכא את אמר כולו קודש אמר רבי אחא מצווים ישראל לפרנס בני חורין יותר מן העבדים לא כן אמר רבי יוחנן כו' ע''כ. כלומר דמקשי מ''ט במקדיש מעשה ידי עצמו שאין מוציאין לו לפרנסה מהן ובמקדיש מעשה ידי עבדו קאמרת שמוציאין ומשני רבי אחא דמצווין ישראל לפרנס בני חורין יותר מהעבדים והוא בעצמו ימצא במה להתפרנס מאחרים שיתנו לו אבל העבד לא ימצא במה להתפרנס ולפיכך מוציאין לו לפרנסה ממעשה ידיו:
אמר רבי אבא בר ממל לא על דעתו שימות. כלומר בודאי יוציא היא לפרנסה ממעשה ידיו והא דקאמר לעיל מעשה ידיו הקדש לאו דוקא כל מעשה ידיו אלא השאר מה שנשאר יותר מכדי פרנסתו דלא תעלה על הדעת שימות העבד שהרי רבו אינו מפרנסו שהקדיש מעשה ידיו וצריך הוא להתפרנס ממעשה ידי עצמו והנשאר הוא הקדש:
והא תני. בתוספתא דערכין וה''ג כמו שהוא שם המקדיש מעשה ידי עבדו יוצא הוא לפרנסה מתוכן והשאר קדש וכן הוא בפרק החובל וקשיא על הא דקתני לעיל מעשה ידיו הקדש והא הכא השאר הקדש הוא דקאמר:
אמר רבי יוחנן ל''ג הכא עד לקמן:
ומעשה ידיו הקדש. ולקמיה פריך עלה:
הוא קדש ומעשה ידיו חולין. שלא הקדיש אלא גופו ואסור ליהנות בו עד שיפדה:
נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא:
מהו. שיהא ההקדש חל על מעשה ידיו וצייד דקאמר לאו דוקא אלא חד מכמה גווני נקט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source